חווית "אחרי לידה"

לא, זה לא עוד רשומה של חווית לידה נוראית או מדהימה, בעצם כן, אבל קצת אחרת. חוויית לידה שהייתה לי ארבעה חודשים אחרי שיונתן נולד. איך הכל התחיל? אספר בקצרה…

באפריקה הילדים כל היום היו קשורים על הגב. ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

באפריקה הילדים כל היום היו קשורים על הגב. ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

לפני שנתיים וקצת נולדה לי ולבן זוגי בת בכורה, יעל. בהתחשבות ללידה ראשונה ולמשקל שלה, הלידה הייתה "סבבה" ומיד ידעתי איך תראה הלידה השניה; בלי אפידורל, תינוק על הבטן שלי, הנקה עוד בחדר הלידה, אחחחח תענוג!

אך המציאות הייתה אחרת, כן, הלידה הייתה בליווי מוסיקה, צחוקים, אנשי צוות ששיתפו פעולה בשיגעונות שלי ושל המלווים שלי, צירים? מי הרגיש אותם בכלל (טוב עד שירדו המים לפחות)? פתאום נבהלתי, מהכאב וביקשתי אפידורל, עבד חלקית וראו מה הפלא, תוך 10 דקות הגיח לעולם יונתן. קטן, רזה וצורח.

"תנו לי אותו, רוצה להרגיש אותו חמים ונעים. רוצה להניק", אמרתי, אך לצערי היו צריכים לקחת אותו מהר. היפוגליקמיה (כתוצאה מאינפוזיה של ליטר וחצי מי סוכר). הוא היה עייף, צנח לו הסוכר והוא התנשף כמו אחרי טריאטלון באולימפיאדת בייג'ינג. הלכה לה הפנטזיה.

איזה כיף להרגיש את הנשימה שלו בעורף ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

הנשימות האלו לתוך העורף, תענוג! ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

כעבור ארבעה חודשים מצאתי את עצמי בשיעור אחרון של סדנת ליווי התפתחותי אצל חברתי היקרה ואשת מקצוע מדהימה, ענבל ברק. תמיד ראיתי את התמונות והתגובות בעמוד הפייסבוק שלה על השיעור הספציפי הזה ותמיד איך שהוא פספסתי, עם יעל לא הייתי כי התחלתי סדנה אחת מתקדמת ועם יונתן הפסקנו באמצע בגלל מחלה. לא רציתי לוותר, רציתי לראות על מה המהומה, הדמעות והתודות.

 

אז הייתי שם, שיעור מדהים, שיעור אפריקאי עם תינוקות על הגב. רקדנו, עמלנו, עלינו וירדנו, קפצנו והקפצנו ואפילו עשינו רכבת ובסוף? בסוף זכיתי לזה, לחווית לידה כמו שרציתי.

ענבל 5

"היי אמא, התעוררתי" ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

שכבנו על הבטן וענבל עברה אחת אחת והוציאה את התינוק מהמנשא ונתנה אותו לאמא שמחכה בכליון עיניים לתינוק שלה (בכל זאת הם היו על הגב שעה שלמה!).

בכיתי, כמו שבכיתי בחדר לידה, כמו שאני בוכה עכשיו כשאני כותבת את זה. יונתן חייך אלי, חיבק אותי כמו שרק תינוק יודע לחבק, הסתכל עלי במבט המאוהב הזה והבנתי שזה הרגע שלו חיכיתי. חלצתי שד ובלי שום שכנוע, ממש כמו שהיה צריך להיות לפני ארבעה חודשים הוא זחל והחל לינוק.

דמעות לא הפסיקו לזלוג, הוא יונק ומסתכל עלי, יונק והמבט לא זז.

אני אוהב אותך אמא, הוא אמר לי, הכי הרבה בעולם.

ולך ענבל, אגיד תודה,

תודה על השיעור הבלתי נשכח,

תודה על החוויה,

תודה על זה שבכית איתי,

ותודה על החברות.

לעמוד הפייסבוק של ענבל לחץ כאן וקצת תמונות נוספות:

מרגש ** אין להשתמש בתמונה זו ללא אישור **

מרגש
** אין להשתמש בתמונה זו ללא אישור **

רכבת הרים מרגשת ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

רכבת הרים
** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

עליות וירידות **אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

 

בלי מילים, רק רגשות. ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

בלי מילים, רק רגשות.
** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חוויות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על חווית "אחרי לידה"

  1. מהמם!! מדהים!! מרגש!!

    אהבתי

  2. אילנה הגיב:

    נזכרת גם בפעמיים שחוויתי את השיעור הזה, וחווה אותו מחדש כשקוראת את הפוסט הזה
    מתרגשת כל פעם מחדש, שמחה שהצלחת להגיע לשיעור הזה 🙂
    חוויה מדהימה.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s