"העץ של יעל"

קיבלנו משימה מהגן, לבנות עץ המראה צמיחה, מה זה אומר מבחינתו. מודה, לא היה לי שמץ של מושג מה לעשות, איך לעשות וממה להתחיל. בכל זאת בת בכורה, כל מה שקשור אליה זה לראשונה ובענייני הגן והשיעורים אני קלולס לגמרי.

התייעצתי עם חברות והחלטתי לבנות עץ, המראה את הצמיחה שלה, מימי הינקות עד עכשיו, הדפסתי תמונות ותליתי על ענף שמצאתי בגינה. לקח לי יומיים לבנות ובמהלך היומיים הללו חשבתי, חשבתי על הילדה שלי, על איך היא צמחה וגדלה, מנקודה קטנה על מסך האולטרסאונד לילדה חכמה, שנונה, מצחיקה וגדולה.

אז יעלי שלי, הפוסט הזה, המכתב הזה כולו מוקדש רק לך!

אבא ואני רצינו אותך מאוד, מאז שהכרנו, ידענו שנקבל אותך מתי שהוא, רק לא ידענו כמה מהר זה יגיע. שבועיים אחרי שהתחתנו, גיליתי שאת כבר בבטן שלי, תפסת פינה קטנה ואט אט מתחילה להתפתח. התאהבנו בך מיד, בלי לראות אותך, בלי לגעת בך, ככה, על עיוור. בהתחלה ראינו אותך כנקודה בענן שחור, אחר כך כחייזר קטן וחמוד עם דופק. אבא בכה, אני בכיתי כשראינו את הלב הפיצי שלך פועם.

צילום מיכל קובלסקי

צילום מיכל קובלסקי

הזמן עבר וגדלת, עוד ועוד ועוד ואני גדלתי עוד ועוד ועוד. דיברנו איתך, אני ואבא, וענית לנו בתזוזה קטנה, ויותר מאוחר אפילו נגעת דרך הבטן. השמענו לך שירים, שיתפנו אותך במחשבות וברעיונות, ליטפנו אותך יום וליל וחיכינו כבר לראותך אותך, לחבק אותך ולנשק אותך.

היום הזה הגיע, ילדנו אותך, אבא, סבתא ואני (כן כן שלושתינו!), וקיבלנו אותך, גוש מתוק וחמים של ארבעה קילוגרמים,נינוחה, שקטה, קצת מנומנמת וכבר סקרנית. לא בכית, רק התבוננת וידענו מיד שאת יעל (טוב סבתא שאלה אותך איזה שם בא לך וענית לנו עם העיניים, יעל).

ומהרגע הזה ידענו שזכינו. יעלי שלי הלוואי וידעת איזו מתנה את!

צולם ע"י אייל סבג

צולם ע"י אייל סבג

את חייכנית, חברותית, חכמה ושנונה, את אוהבת ואהובה על כולם. את דואגת למשפחה, את לא מפחדת מכאב. את אוהבת ללמוד, את מקשיבה. הצחוק שלך מדבק והחיוך שלך גורם לכל הרע להעלם. את גלולה ורודה שבימים לא קלים מספיק ממך ליטוף כדי להרגיש טוב יותר. מספיק חיוך אחד ומספיקה נשיקה אחת כדי לשכוח את הימים הלא קלים. את עושה חיים קלים, לנו כהורים, לסובבים אותך ואפילו לרופאים כשרוצים לבדוק לך את האוזניים.

את יודעת לאהוב, את יודעת לנחם, אליך אנחנו באים כשטוב לנו וכשטוב לנו פחות. את חביבה וכל מי שפוגש אותך, מיד מתאהב בך. את משאירה משהו בלב של אנשים, את גורמת לכולם לחייך, משפחה, חברים ואפילו אנשים ברחוב מחייכים כשרואים אותך.

את גדלת אהובה שלנו, צמחת לאורך, מנטלית וחברתית. את עדיין תמימה אך את אסרטיבית. הלוואי והיית נשארת תינוקת לעוד קצת, לעוד רגע. אבא ואני רוצים להמשיך להסניף אותך, לחבק אותך ולשיר לך שיר ללילה טוב, להקריא לך ספרים ולקחת אותך לאכול גלידה.

החיוך

החיוך

 

את העץ שנטענו לפני שנתיים וחצי, מי שאת אלו הפירות שאנו קוצרים מידי יום ביומו ונשמיך לקצור כל חיינו. תמשיכי להיות את, מתוקה וחמימה, נינוחה וקשקשנית, חייכנית וצחקקנית, מלטפת ואוהבת. אבא ואמא כאן, תמיד איתך, לאורך כל הדרך, לטוב ולרע, מחזיקים את ידייך ושומרים עליך.

טו בשבט שמח אהובה, תצמחי ותגדלי באושר.

אוהבים אבא ואמא.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הורות ומשפחה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על "העץ של יעל"

  1. frenchtoast הגיב:

    אנוצ'קה את מהממת

    אהבתי

  2. דורית הגיב:

    אוחחחחח כמה מקסים!!!!

    אהבתי

  3. ירדנה הגיב:

    יש לי צמרמורת מהמילים שלך אנה 'לה. מכירה היטב את הפרח שגדל בגינתכם ומאושרת שיש לי זכות וחלק בגדילתה וטיפוחה. אוהבת וכמהה לעוד פרחים ושתילים כמוה:) חג שמח. ירדנה .

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s