"החיים נותנים לך לימונים? תעשה מהם לימונדה…"

גמילה…

או במילים אחרות "שמחה רבה שמחה רבה, אביב הגיע ואיתו הגמילה…"

מילה גדולה לקטנטנים. מילה גדולה להורים.

אחרי הכנות לא קטנות, שכנועים רבים, מסע הסברה ארוך, הרגע המיוחל הגיע. וכמו רוב הורים לפעוטות החלנו את הגמילה בפסח.

נכחנו בהרבה פספוסים, לא מעט הצלחות, הרבה הכחשות, סירובים והסכמות. הרבה טעויות והטעיות שלנו. אבל זרמנו עם זה, לא הרפנו, המשכנו והתעקשנו.

והנה הגיע יום הראשון של הגן.

"ירדנה, אנחנו כבר שבוע וחצי בגמילה, מה נעשה בגן?" – שאלתי.

"אל דאגה אנה'לה, אנחנו נעזור לך, תביאי ביום ראשון הרבה תחתונים ובגדי החלפה." – ענתה ירדנה הגננת של יעל ויונתן.

הבוקר ארזנו שני תיקים גדולים וצהלנו ושמחנו בדרך לגן, בתחתונים. כשאספתי אותה מהגן גיליתי שהיא עם אותם המכנסיים ואותם התחתונים מהבוקר.

"אמא, עשיתי פיפי בגן!" – קפצה מאושר יעל.

"כל הכבוד, מגיעה לך הפתעה קטנה" – אמרתי. ונסענו לקנות סיר נוסף ומתנה.

אז בחרה יעל לעצמה ישבנון עם מיקי מאוס, סיר נוסף ורוד (איך לא), בחרה מתנה כתר ושרביט של נסיכות ופנינו לסופר פארם לקנות השלמת אוכל ליונתן.

הלימון הוא חמוץ

"אמא פיפי" – אמרה יעל שניה לפני שברח לה בזמן שהייתי עסוקה בלפענח את המרשם שניתן לנו. והנה לה האימה של כל הורה: אין בגדי החלפה מלבד תחתונים חדשים שקנינו.

בחוץ קר, גשם ואיך אפשר להשאיר אותה ככה? בזמן שהרוקח הכין את ההזמנה, הוציאה יעל מהשקית את הסיר והתיישבה לה באמצע בית המרקחת.

"אין פיפי אמא, אין" – אמרה יעל.

"נכון, קטנטונת, לא שמתי לב וקצת ברח לך, בואי נחליף תחתונים ונוריד המכנסים" – אמרתי.

בעת החלפת התחתונים גערה בנו הרוקחת הראשית. "אני מבקשת שלא לעשות את זה כאן, זה בית מרקחת!"

"מתנצלת, אנחנו בתהליך גמילה וברח לה, אני מחליפה לה תחתונים, היא לא עשתה כלום בסיר" – עניתי.

"לא זה לא בסדר, זה בית מרקחת" – המשיכה לכעוס ולהטיף.

כעסתי, נעלבתי, לא הבנתי איך היא אומרת כזה דבר, היא לא העבירה גמילה לילדיה? במשמרת שלה לא ברח להם?

הלימונדה מתוקה

"קחי אויר" – אמרתי לעצמי."הילדה הצליחה היום, היא מבקשת, היא מתפנה לסיר כשצריך, אל תתני לרוקחת הרותחת להוריד לך וליעל רוח מהמפרשים".

"בואי יעל, נעשה לך שמלת נסיכות" – קראתי לה וקשרתי סביבה את הסוודר המחמם שלי כדי שלא יהיה לה קר בלי מכנסיים.

"נסיכה? אמא אני נסיכה! יעל! נסיכה!" – התרגשה.

"כן יפה שלי, ולשם כך נשים לך כתר על הראש" – אמרתי לה בזמן שפתחתי את קופסת הכתר.

" נסיכה, אני נסיכה" – אמרה בקול רועד מהתרגשות.

הריעו לנסיכה יעל!

הריעו לנסיכה יעל!

כיאה לנסיכות, ההליכה הפכה איטית יותר, החלה לנפנף לשלום לעוברי אורח, סחטה חיוכים וכמובן סובבה ראשים.

כיאה לנסיכות, בבית חנכנו את הישבנון, התלהבנו ורקדנו את ריקוד ההצלחה.

כיאה לנסיכות החלטנו שלא לקחת ללב, להמשיך את הדרך הנסיכותית גם אם לא כולם רואים בה את הדרך הנכונה.

הילדה לא נבהלה, לא הושפעה מהחוסר רגישות של הרוקחת הראשית ולא הרגישה מושפלת, כיאה לנסיכות, היא הרימה את הראש וצעדה קדימה, אל העתיד ללא חיתולים, אל העתיד הנוח והבוגר.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הורות ומשפחה, חוויות, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על "החיים נותנים לך לימונים? תעשה מהם לימונדה…"

  1. frenchtoast הגיב:

    איזו דוגמא נהדרת וחשיבה חיובית. כל הכבוד ליעלי ולאמא שלה החכמה.

    אהבתי

  2. אילנה הגיב:

    מקסימה
    בהצלחה עם המשך תהליך הגמילה
    דוגמא אישית מצוינת

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s