ביטוח על בטוח או איך להשאר שפויים כשהילד איתנו בבית

כשאנחנו מביאים ילד לעולם אנחנו מוכנים בשבילו להכל, אנחנו משקיעים בביגוד שיהיה לו חמים ונעים, בעגלה נוחה, צעצועים לפי הגיל, אוכל מזין וטעים.

אנחנו לוקחים אותו לשיעורי שחיה, שיעורי התפתחות, חוגים. משקיעים בחגיגת הימי הולדת עם שולחן מתוקים לפי נושאים, הפעלה ומתנות מושקעות.

אנחנו מלמדים אותו, מחכנכים אותו ודואגים לו. אנחנו מחפשים לו את המסגרת הכי טובה והכי מלמדת ותומכת.

אבל מה קורה כשהילד חולה? ומה קורה כשצריך פתאום רופאים, בדיקות, להשאר איתו בבית ימים ולשבת ליד מיטתו לילות?

יש הורים שיתנו אקמול ויאללה לגן ויש הורים שלוקחים ימי מחלה וימי חופשה כדי להיות עם הילד עד שיבריא. "מגזימנים", "לחוצים" כולם קוראים להם.

אז אני נמנית עם ה"מגזימנים" וה"לחוצים"..

יונתן ילד בריא, שמח וסקרן, שובב ומתוק, יפיוף וחייכן. אבל.. אבל כל חום אפילו קטן יש לנו תהליך ארוך ומייגע של החלמה. כל חום מחייב אותנו בבדיקות שתן ובדיקות רופא. כמעט כל מחלה קשה יותר נגמרת באישפוז או באנטיביוטיקה לוריד וזה? וזה כי אחת הכליות שלו החליטה שלא להתפתח, החליטה להיות כליה דיספלסטית.

ההחלטה באה בפה אחד עם בן זוגי, כן! מוציאים אותו מהגן! שיהיה בבית איתי, שיתחזק ויגדל, שיבריא ויתחסן, שיתפתח בסביבה נוחה שלו עד שיהיה מספיק חזק, מפותח ועצמאי לחזור למסגרת.

אז אספתי מספר נקודות למחשבה, רעיונות ומסקנות שלי שאולי יקלו על ההחלטה:

  1. נקודת המוצא שלנו – הבריאות שלו הפיזית והנפשית חשובה לנו הכי הרבה. השקט הנפשי שלו ושלנו חשובים לא פחות. ילד חולה ודכאוני (כן כן גם בגיל שנה) זה לא מה שאנחנו רוצים בשבילו.
  2. כשנולד, הרמנו טלפון לסוכנת הביטוח לצרף אותו לביטוח בריאות פרטי. בכל זאת הרבה ביקורים אצל רופאים שלא בהסדר הקופה.
  3. קחו הרבה אויר לנשימה, תזדקקו לזה. לטוב ולרע ובעיקר לימים בהם בברירת מחדל שלהם העייפות משתלטת.
  4. שינוי לו"ז: אז התרגלנו בבוקר לקום, לארגן את כל הבית, לצאת לגנים, להמשיך לעבודה.. מהרגע שיצא מהגן, כל בוקר עושים הליכה עד הגן של הבת הבכורה, עושים סיבוב בשכונה, לפעמים מנמנים בעגלה, לפעמים נפגשים עם חברים ולפעמים פשוט יושבים בגינה. העסק? זז קצת הצידה ורוב שעות העבודה הן בזמן שהוא ישן או בלילה. (שינה זה לחלשים, זוכרים?).
  5. ילד שעבר אישפוז, לוקח זמן להחזיר לו את האימון באנשים שמתקרבים אליו, או להחזיר אימון בהחלפת חיתול שלא מצריכה בעצם בדיקת חום, זריקות או אפילו בדיקת לחץ דם. קחו את הזמן, השרו רוגע, תנו מלא חיבוקים, חום ואהבה, תנועה ומגע והרבה יחס אחד על אחד.
  6. שחקו איתו הרבה! הרבה! המון! ותעשו שטויות, ותרקדו, ותעשו אוירון, זה כיף לא רק לילד. זה כיף גם לכם!
  7. לימדו אותו דברים שלא ידע, אצלי זה ממש היה אילוף ובגיל שנה וחודשיים יונתן יודע איפה אור (וגם להגיד או ולהרים ידיים כתפילה), יודע להצביע על החזה של עצמו כששואלים איפה יונתן, תוך חודש מילד זוחל הפך לילד הולך.
  8. שחררו, כשבאים חברים לביקור, בן או בת הזוג כשחוזרים מעבודה, שחררו, תנו להם להיות איתם, לשחק איתם. תנו להם להאכיל ולחתל, לשחק ולהשתובב.
  9. יתרון השנ"צ, טוב לא תמיד, לא כל יום, ואפילו לא פעם בשבוע, אבל תודו כשיש אופציה ואנחנו משתמשים בה, זה פשוט אדיר!

יש עוד הרבה תובנות, המון, אבל אחת החשובות היא שלפעמים מותר להיות עצוב, אבל חיבוק, חיוך ונשיקה פותרים את מירב הבעיות.

12208063_10153640781946390_2031279379_n

על התמונה אחראית הילה אלונה האחת והיחידה!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s