האורות שלי

חג האורות מגיע עלינו לטובה, אוהבת את החג הזה. משהו במשפחתיות, בחנוכיה, בביחד הזה מרגש אותי. מוצאת את עצמי מתרגשת רק מהמחשבה שהחג מתקרב.

עבר:
את החג רשמית אנו חוגגים רק 24 שנים. אותה התקופה בה אנחנו חיים בארץ. אני ילידת ברית המועצות לשעבר ולא היה ממש מקובל לחגוג שם חגים יהודיים אי שם בשנות השמונים. אפילו בפסח, היו מכינים לנו מצות במאפיה מחתרתית והיינו מחביאים את הקרטון מתחת למיטה של ההורים.
אבל כל שנה, אמא או סבתא היו מכינות לטקס (לביבות תפוחי אדמה) בערך בתקופה של חנוכה בארץ (בכל זאת סבתא נולדה למשפחה דתית עם אבא חזן בבית כנסת מקומי).

מתכון מדוייק אין, הכל לפי העין. להגיש עם רסק תפוחים או עם שמנת חמוצה או עם שניהם יחד.

%d7%9c%d7%98%d7%a7%d7%a1

כמה תפוחי אדמה, מל"פ, קצת קמח, כמה ביצים והופ, הלטקס מוכן.

לטקס
4 תפוחי אדמה בינוניים לגרד בפומפיה עבה (לתת לעמוד מספר דקות ואז לסנן ולשפוך את הנוזלים).
3 ביצים XL
מלח, פלפל
קמח שוב לפי העין, לרוב יוצא כשנים שלוש כפות.
לערבב היטב ולטגן במחבת עם שמן חם מאוד.

אז עד שעלינו לארץ לא ידעתי שיש חופשת חנוכה, מופעים, סופגניות והרבה אורות ושמחה.

הווה:
היום אני ישראלית לכל דבר, אוכלת סופגניות, מדליקים נרות כל יום, מארחים ומתארחים. אפילו החתונה שלי עם בחיר ליבי הייתה בנר השני של חנוכה.

1372

מדליקים נרות באמצע החתונה

כשנהייתי אמא חשבתי איך בדיוק אספר לילדי על האופן בו חגגתי חנוכה כשהייתי בגילם? האם גם סחבתי את ההורים שלי לכל הופעה אפשרית? האם שרתי את השירים? (עד היום לא הכי מכירה את שירי החג).
אז יוצא שיחד איתם אני חווה את מה שלא חוויתי בילדות.
עד עכשיו לא יצא לי לקחת אותם לכל הופעות הפסטיגלים למינהם, היו קטנים. אבל השנה הכל משתנה. יעל כבר בת 4 ואוהבת הצגות והופעות והשאלות לא איחרו להגיע.
"אמא, תקחי אותי להופעה?"
"אמא, מתי נלך להופעה?"
"נו, אמא!!"
למען האמת, התוכן לאחרונה די מטריד אותי, שירי הסלפי, עירום חלקי על הבמה, שפת סלנג לא מובנת ושירים, איך נאמר? לא תמימים בעליל.

"קחי אותה למותק של פסטיבל" אמרה לי שנה שעברה אחת החברות שלי עוד מימי התיכון. "זו אחלה הופעה עם שירים של פעם".

motek16-500
אחלה הופעה עם שירים של פעם? שכחת שלא גדלתי כאן?
השנה החלטתי להציץ וגיליתי שאכן מדובר על שירים שכל הילדים גדלו וגדלים עליהם, שירי נורית הירש. ומסתבר שאחד מהם אפילו אהוב עלי במיוחד.

"יופי, הזדמנות נהדרת שתלכי איתה ותהני גם" – לא סתם אני חברה שלה עוד מימים ימימה, היא תמיד ידעה לשכנע אותי.

אז נראה לי שזו תוכנית לא רעה לחגיגות השנה.
גם יום נישואין חמישי, גם שני ילדים מדהימים שהם האור בחיים שלי ושל בעלי, גם מותק של פסטיבל שזה יותר בשבילי מאשר בשבילה וגם אולי סוף סוף אצליח להכין את המיני סופגניות שאמא שלי מכינה קבוע כל שנה?

גם פה, אין מתכון מדוייק (ככה זה אמהות, בטח גם אני אהיה גם כשאהפוך לסבתא).

img_3221

כשהיא הייתה רק בת שנה

סופגניות טוב טעם
גבינת טוב טעם
1/2 כוס סוכר (אולי גם קצת יותר, אנחנו לא אוהבים מתוק להחריד).
1 שקית סוכר וניל או כפית של תמצית וניל.
1 שקית אבקת אפיה
גרידה מלימון או תפוז אחד
2 ביצים
קמח – להתחיל מ-1/2 כוס ולהמשיך להוסיף עד שניתן לגלגל סופגניות קטנות (צריך קצת להדבק לידיים, ממש קצת).
לטגן בשמן עמוק רותח!
(צריך לשים לב לרמת האש והחום, לעיתים מבחוץ הסופגניות כבר כמעט נשרפות ובפנים עדיין לא עשוי, אז את הנגלה הראשונה אנחנו תמיד "בודקים", זאת אומרת אוכלים לצורך בדיקה).

אנחנו אוהבים אותם סופגניות ביס או דאבל ביס, כזה שלוקחים אחת, נוגסים ומיד לוקחים אחת נוספת.

עתיד:
העתיד הוא ברור, אני רוצה לתת לילדים שלי לחוות את כל החוויות הארצישראליות שכוללות הופעות, מסיבות, תכנים של פעם, דמויות של פעם. כשיהיה סבתא (נניח בעוד כשלושים שנה) רוצה לספר לנכדי את החוויות משלי, לשיר איתם את השירים "של פעם" בלי לחייך ולתרץ "שכחתי פשוט את המילים".

אז אני רוצה לאחל לכם לחג שאוטוטו דופק לנו בדלת:
מלא אור, קטן כגדול.
שמחה ונחת
עתיד בהיר ומוצלח
עבר שכיף להזכר
והווה רגוע וכיפי.

 

 

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה הורות ומשפחה | כתיבת תגובה

5 טיפים לטיפוח העור בהריון.

מי מאיתנו לא חלמה על הריון קליל וכיפי, כזה שאת מפזזת בקלילות ברחובות מצוידת בחיוך הוליוודי, שמלה אוורירית, שיער מתנופף ברוח, ועור בריא וזוהר.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הורות ומשפחה | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

"ושוב נצאה אל הדרך.."

הראשון לספטמבר הגיע ואיתו התחלות חדשות.

מודה ומתוודה שגם בילד השני בכיתי באוטו אחרי שהורדתי אותו לראשונה במשפחתון. שנתיים הוא היה צמוד אלי בבית, בעסק ובחיי היומיום. חווינו מלא עליות, ירידות ושגרה יומיומית משותפת. כבר ניסינו מסגרת בעבר, אבל זהו היה נסיון כושל. גן נהדר, צוות מדהים, הגדולה שלי גדלה והתפתחה שם אבל יונתן הגיע לא מוכן. אבל הכל לטובה, היום נכנסנו ברגל ימין למשפחתון חדש, בעיר חדשה עם תספורת חדשה, אז בכיתי.

יונתן הקטן רץ בבוקר אל הגן

יונתן הקטן רץ בבוקר אל הגן

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הורות ומשפחה, מתכונים | כתיבת תגובה

ביטוח על בטוח או איך להשאר שפויים כשהילד איתנו בבית

כשאנחנו מביאים ילד לעולם אנחנו מוכנים בשבילו להכל, אנחנו משקיעים בביגוד שיהיה לו חמים ונעים, בעגלה נוחה, צעצועים לפי הגיל, אוכל מזין וטעים.

אנחנו לוקחים אותו לשיעורי שחיה, שיעורי התפתחות, חוגים. משקיעים בחגיגת הימי הולדת עם שולחן מתוקים לפי נושאים, הפעלה ומתנות מושקעות.

אנחנו מלמדים אותו, מחכנכים אותו ודואגים לו. אנחנו מחפשים לו את המסגרת הכי טובה והכי מלמדת ותומכת.

אבל מה קורה כשהילד חולה? ומה קורה כשצריך פתאום רופאים, בדיקות, להשאר איתו בבית ימים ולשבת ליד מיטתו לילות?

יש הורים שיתנו אקמול ויאללה לגן ויש הורים שלוקחים ימי מחלה וימי חופשה כדי להיות עם הילד עד שיבריא. "מגזימנים", "לחוצים" כולם קוראים להם.

אז אני נמנית עם ה"מגזימנים" וה"לחוצים"..

יונתן ילד בריא, שמח וסקרן, שובב ומתוק, יפיוף וחייכן. אבל.. אבל כל חום אפילו קטן יש לנו תהליך ארוך ומייגע של החלמה. כל חום מחייב אותנו בבדיקות שתן ובדיקות רופא. כמעט כל מחלה קשה יותר נגמרת באישפוז או באנטיביוטיקה לוריד וזה? וזה כי אחת הכליות שלו החליטה שלא להתפתח, החליטה להיות כליה דיספלסטית.

ההחלטה באה בפה אחד עם בן זוגי, כן! מוציאים אותו מהגן! שיהיה בבית איתי, שיתחזק ויגדל, שיבריא ויתחסן, שיתפתח בסביבה נוחה שלו עד שיהיה מספיק חזק, מפותח ועצמאי לחזור למסגרת.

אז אספתי מספר נקודות למחשבה, רעיונות ומסקנות שלי שאולי יקלו על ההחלטה:

  1. נקודת המוצא שלנו – הבריאות שלו הפיזית והנפשית חשובה לנו הכי הרבה. השקט הנפשי שלו ושלנו חשובים לא פחות. ילד חולה ודכאוני (כן כן גם בגיל שנה) זה לא מה שאנחנו רוצים בשבילו.
  2. כשנולד, הרמנו טלפון לסוכנת הביטוח לצרף אותו לביטוח בריאות פרטי. בכל זאת הרבה ביקורים אצל רופאים שלא בהסדר הקופה.
  3. קחו הרבה אויר לנשימה, תזדקקו לזה. לטוב ולרע ובעיקר לימים בהם בברירת מחדל שלהם העייפות משתלטת.
  4. שינוי לו"ז: אז התרגלנו בבוקר לקום, לארגן את כל הבית, לצאת לגנים, להמשיך לעבודה.. מהרגע שיצא מהגן, כל בוקר עושים הליכה עד הגן של הבת הבכורה, עושים סיבוב בשכונה, לפעמים מנמנים בעגלה, לפעמים נפגשים עם חברים ולפעמים פשוט יושבים בגינה. העסק? זז קצת הצידה ורוב שעות העבודה הן בזמן שהוא ישן או בלילה. (שינה זה לחלשים, זוכרים?).
  5. ילד שעבר אישפוז, לוקח זמן להחזיר לו את האימון באנשים שמתקרבים אליו, או להחזיר אימון בהחלפת חיתול שלא מצריכה בעצם בדיקת חום, זריקות או אפילו בדיקת לחץ דם. קחו את הזמן, השרו רוגע, תנו מלא חיבוקים, חום ואהבה, תנועה ומגע והרבה יחס אחד על אחד.
  6. שחקו איתו הרבה! הרבה! המון! ותעשו שטויות, ותרקדו, ותעשו אוירון, זה כיף לא רק לילד. זה כיף גם לכם!
  7. לימדו אותו דברים שלא ידע, אצלי זה ממש היה אילוף ובגיל שנה וחודשיים יונתן יודע איפה אור (וגם להגיד או ולהרים ידיים כתפילה), יודע להצביע על החזה של עצמו כששואלים איפה יונתן, תוך חודש מילד זוחל הפך לילד הולך.
  8. שחררו, כשבאים חברים לביקור, בן או בת הזוג כשחוזרים מעבודה, שחררו, תנו להם להיות איתם, לשחק איתם. תנו להם להאכיל ולחתל, לשחק ולהשתובב.
  9. יתרון השנ"צ, טוב לא תמיד, לא כל יום, ואפילו לא פעם בשבוע, אבל תודו כשיש אופציה ואנחנו משתמשים בה, זה פשוט אדיר!

יש עוד הרבה תובנות, המון, אבל אחת החשובות היא שלפעמים מותר להיות עצוב, אבל חיבוק, חיוך ונשיקה פותרים את מירב הבעיות.

12208063_10153640781946390_2031279379_n

על התמונה אחראית הילה אלונה האחת והיחידה!

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

19 טיפים לטיול המושלם עם פעוטות

19 טיפים לטיול המושלם עם פעוטות

מזמן רציתי לעשות רשימה, כל רשימה (לא קניות ומשימות), רשימה משמעותית כמו "דברים לעשות עד גיל 25" או "מקומות לבקר עד גיל 30". 30 ובטח 25 כבר לא אהיה אבל הרשימה כן!

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הורות ומשפחה, חוויות, טיולים | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

זכרון מתוק-חריף

קרינוש אהובה שלי,

הפוסט הזה כולו מוקדש לך, לזכרונות (אחד מהם) ולחג בלבן שכל כך אהבת.

מתגעגעת מאוד!
דודה'לה

 

חבל שאני לא מרטי מקפליי ואין לי מכונת זמן.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה חוויות, מתכונים | תגובה אחת

"תסמונת נפוליאון"

Napoleon Bonaparte. Portarit of Napoleon Bonaparte 1769-1821 at the battle. Detail of a painting by Joseph Chabord 1786-1848. Museo Napoleonico, Rome Italy

Napoleon Bonaparte. Portarit of Napoleon Bonaparte 1769-1821 at the battle. Detail of a painting by Joseph Chabord 1786-1848. Museo Napoleonico, Rome Italy

 

 

 

 

 

 

 

 

בטח שמעתם על המושג הזה, שגעון גדלות, תסמונת נפוליאון? כן כן על שמו של ההוא, הצרפתי הנמוך קומה ואגו עד לשבתאי וחזרה, זה שרצה לשלוט בכל העולם ובסוף הקור של אמא רוסיה הביסה אותו?

אז לא, לא הנפוליאון הזה. יש אחד אחר, בעצם כמה.. כמה קטנים ככה גדולים ובצדק!

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , , , | תגובה אחת

"החיים נותנים לך לימונים? תעשה מהם לימונדה…"

גמילה…

או במילים אחרות "שמחה רבה שמחה רבה, אביב הגיע ואיתו הגמילה…"

מילה גדולה לקטנטנים. מילה גדולה להורים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הורות ומשפחה, חוויות | עם התגים , , , , , , , , , | 2 תגובות

"העץ של יעל"

קיבלנו משימה מהגן, לבנות עץ המראה צמיחה, מה זה אומר מבחינתו. מודה, לא היה לי שמץ של מושג מה לעשות, איך לעשות וממה להתחיל. בכל זאת בת בכורה, כל מה שקשור אליה זה לראשונה ובענייני הגן והשיעורים אני קלולס לגמרי.

התייעצתי עם חברות והחלטתי לבנות עץ, המראה את הצמיחה שלה, מימי הינקות עד עכשיו, הדפסתי תמונות ותליתי על ענף שמצאתי בגינה. לקח לי יומיים לבנות ובמהלך היומיים הללו חשבתי, חשבתי על הילדה שלי, על איך היא צמחה וגדלה, מנקודה קטנה על מסך האולטרסאונד לילדה חכמה, שנונה, מצחיקה וגדולה.

אז יעלי שלי, הפוסט הזה, המכתב הזה כולו מוקדש רק לך!

אבא ואני רצינו אותך מאוד, מאז שהכרנו, ידענו שנקבל אותך מתי שהוא, רק לא ידענו כמה מהר זה יגיע. שבועיים אחרי שהתחתנו, גיליתי שאת כבר בבטן שלי, תפסת פינה קטנה ואט אט מתחילה להתפתח. התאהבנו בך מיד, בלי לראות אותך, בלי לגעת בך, ככה, על עיוור. בהתחלה ראינו אותך כנקודה בענן שחור, אחר כך כחייזר קטן וחמוד עם דופק. אבא בכה, אני בכיתי כשראינו את הלב הפיצי שלך פועם.

צילום מיכל קובלסקי

צילום מיכל קובלסקי

הזמן עבר וגדלת, עוד ועוד ועוד ואני גדלתי עוד ועוד ועוד. דיברנו איתך, אני ואבא, וענית לנו בתזוזה קטנה, ויותר מאוחר אפילו נגעת דרך הבטן. השמענו לך שירים, שיתפנו אותך במחשבות וברעיונות, ליטפנו אותך יום וליל וחיכינו כבר לראותך אותך, לחבק אותך ולנשק אותך.

היום הזה הגיע, ילדנו אותך, אבא, סבתא ואני (כן כן שלושתינו!), וקיבלנו אותך, גוש מתוק וחמים של ארבעה קילוגרמים,נינוחה, שקטה, קצת מנומנמת וכבר סקרנית. לא בכית, רק התבוננת וידענו מיד שאת יעל (טוב סבתא שאלה אותך איזה שם בא לך וענית לנו עם העיניים, יעל).

ומהרגע הזה ידענו שזכינו. יעלי שלי הלוואי וידעת איזו מתנה את!

צולם ע"י אייל סבג

צולם ע"י אייל סבג

את חייכנית, חברותית, חכמה ושנונה, את אוהבת ואהובה על כולם. את דואגת למשפחה, את לא מפחדת מכאב. את אוהבת ללמוד, את מקשיבה. הצחוק שלך מדבק והחיוך שלך גורם לכל הרע להעלם. את גלולה ורודה שבימים לא קלים מספיק ממך ליטוף כדי להרגיש טוב יותר. מספיק חיוך אחד ומספיקה נשיקה אחת כדי לשכוח את הימים הלא קלים. את עושה חיים קלים, לנו כהורים, לסובבים אותך ואפילו לרופאים כשרוצים לבדוק לך את האוזניים.

את יודעת לאהוב, את יודעת לנחם, אליך אנחנו באים כשטוב לנו וכשטוב לנו פחות. את חביבה וכל מי שפוגש אותך, מיד מתאהב בך. את משאירה משהו בלב של אנשים, את גורמת לכולם לחייך, משפחה, חברים ואפילו אנשים ברחוב מחייכים כשרואים אותך.

את גדלת אהובה שלנו, צמחת לאורך, מנטלית וחברתית. את עדיין תמימה אך את אסרטיבית. הלוואי והיית נשארת תינוקת לעוד קצת, לעוד רגע. אבא ואני רוצים להמשיך להסניף אותך, לחבק אותך ולשיר לך שיר ללילה טוב, להקריא לך ספרים ולקחת אותך לאכול גלידה.

החיוך

החיוך

 

את העץ שנטענו לפני שנתיים וחצי, מי שאת אלו הפירות שאנו קוצרים מידי יום ביומו ונשמיך לקצור כל חיינו. תמשיכי להיות את, מתוקה וחמימה, נינוחה וקשקשנית, חייכנית וצחקקנית, מלטפת ואוהבת. אבא ואמא כאן, תמיד איתך, לאורך כל הדרך, לטוב ולרע, מחזיקים את ידייך ושומרים עליך.

טו בשבט שמח אהובה, תצמחי ותגדלי באושר.

אוהבים אבא ואמא.

 

פורסם בקטגוריה הורות ומשפחה | עם התגים , , , , , | 4 תגובות

אבני דרך או הצהרת כוונות

לפעמים נדמה לי שאנחנו חיים אי שם בסרט הוליוודי משנות החמישים. הגברים צריכים לעבוד ולפרנס ונשים להיות עקרות בית למופת; לבשל, לחנך, לדאוג, לסדר ולהיות מתוקתקות.

עד היום יש סטיגמה שאישה צריכה להיות בבית ולטפל בילדים, עד היום לא מתחשבים באישה שרוצה קצת אחרת.:

אישה שרוצה לצאת לעבוד

אישה שרוצה קריירה לצד המשפחה

אישה שרוצה להרוויח כסף

אישה שרוצה מעמד

למשל אנחנו, משפחה נורמטיבית לחלוטין: חתונה, שני ילדים ושתי משרות.

לצערי אחרי הלידה הראשונה הייתי משותקת, חודש ימים לא יכלתי לטפל בבת שלי ונחשו מה? מי טיפל בה? אדם! זה שלא היה לו מושג אפילו להחזיק ילד בידיים.

בלי מילים, רק רגשות

בלי מילים, רק רגשות

אדם לקח חופש תוך סיכון שיצטרך להפרד מהמשרה. אדם טיפל בילדה: החליף חיתולים, רחץ, הרגיע ושיחק. אדם החליט החלטות ואדם יישם.

לאחר שהבראתי, איפה שהוא באמצע החופשה ("מי שקרא לזה חופשת לידה כנראה רבע ילד אין לו" אמר ישראל קטורזה) החלטתי שאני רוצה עסק משל עצמי, רוצה להתפתח בתחום שאני אוהבת ושאני נהנית ממנו. כמובן זכיתי לכל התמיכה האפשרית מהמשפחה (ההורים) ומאדם. "אני איתך לאורך כל הדרך" אמר, "בטוח שתצליחי" ציין.

אך יש כאלו שהרימו גבה. "זה כל כך הרבה שעות", "אישה עם ילדים שפותחת עסק חדש, זה אמיץ, לא הייתי עושה את זה", "עסק? לכי תהיי פקידה עד שלוש ותהיי בבית עם הילדים"

כיום בשנות האלפיים, במאה העשרים ואחת המשוכללת, שבה אנחנו יוצאים במחאות על מילקי ועל יוקר מחייה, על חתונות חד מיניות ועל שוויון זכויות, החברה הישראלית ובכללותה חברות ותאגידים כמו "חברת אקרשטיין" המייצרת בין היתר אבני דרך עדיין ובצער רב נמצאים אי שם בשנות החמישים.

אבן דרך

חוץ מהאבות במדרכות משתמשים גם ילדים, אנשים בעלי מגבלה כזו או אחרת, אנשים מבוגרים שקשה להם עם המדרגות.

הפרסומים, המדיה ואפילו אבני הדרך לא יודעים להבדיל. אין רק אמא – יש משפחה, יש הורים ויש אחים, יש אינדיבידואלים ויש קבוצות. אנחנו נלחמים נגד קטלוג, אך מצד שני החברות הגדולות והמדיה אינם מוכנים לזוז ולו מילימטר אחד מחוץ לקופסא.

לפני מספר ימים, פוסט זה תוכנן להיות חלק ממהלך של קבוצת הבלוגרים של הכוורת, בו משתתפים מעל 40 בלוגים במטרה להוציא את אבן השפה בה דובר בפוסט מן השוק. לשמחתנו, הודיעה לנו "חברת אקרשטיין" מיד עם העברת הבקשה להסרת האבן מן הקטלוג כי הם אכן מתכוונים לעשות זאת בהקדם והודו לנו על פנייתנו.
אנחנו מסירים בפני "חברת אקרשטיין" את הכובע על בחירתה לתרום להורות השיוויונית בישראל ומצפים לראות את האבן מוסרת מן הקטלוג בימים הקרובים.

אולי "חברת אקרשטיין" לא תוכל לשנות את העולם, אבל היא בחרה לשנות את התפיסה שתוביל אותנו משנות החמישים הישר לשנות האלפיים.

 

פורסם בקטגוריה הורות ומשפחה | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה