חווית "אחרי לידה"

לא, זה לא עוד רשומה של חווית לידה נוראית או מדהימה, בעצם כן, אבל קצת אחרת. חוויית לידה שהייתה לי ארבעה חודשים אחרי שיונתן נולד. איך הכל התחיל? אספר בקצרה…

באפריקה הילדים כל היום היו קשורים על הגב. ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

באפריקה הילדים כל היום היו קשורים על הגב. ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

לפני שנתיים וקצת נולדה לי ולבן זוגי בת בכורה, יעל. בהתחשבות ללידה ראשונה ולמשקל שלה, הלידה הייתה "סבבה" ומיד ידעתי איך תראה הלידה השניה; בלי אפידורל, תינוק על הבטן שלי, הנקה עוד בחדר הלידה, אחחחח תענוג!

אך המציאות הייתה אחרת, כן, הלידה הייתה בליווי מוסיקה, צחוקים, אנשי צוות ששיתפו פעולה בשיגעונות שלי ושל המלווים שלי, צירים? מי הרגיש אותם בכלל (טוב עד שירדו המים לפחות)? פתאום נבהלתי, מהכאב וביקשתי אפידורל, עבד חלקית וראו מה הפלא, תוך 10 דקות הגיח לעולם יונתן. קטן, רזה וצורח.

"תנו לי אותו, רוצה להרגיש אותו חמים ונעים. רוצה להניק", אמרתי, אך לצערי היו צריכים לקחת אותו מהר. היפוגליקמיה (כתוצאה מאינפוזיה של ליטר וחצי מי סוכר). הוא היה עייף, צנח לו הסוכר והוא התנשף כמו אחרי טריאטלון באולימפיאדת בייג'ינג. הלכה לה הפנטזיה.

איזה כיף להרגיש את הנשימה שלו בעורף ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

הנשימות האלו לתוך העורף, תענוג! ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

כעבור ארבעה חודשים מצאתי את עצמי בשיעור אחרון של סדנת ליווי התפתחותי אצל חברתי היקרה ואשת מקצוע מדהימה, ענבל ברק. תמיד ראיתי את התמונות והתגובות בעמוד הפייסבוק שלה על השיעור הספציפי הזה ותמיד איך שהוא פספסתי, עם יעל לא הייתי כי התחלתי סדנה אחת מתקדמת ועם יונתן הפסקנו באמצע בגלל מחלה. לא רציתי לוותר, רציתי לראות על מה המהומה, הדמעות והתודות.

 

אז הייתי שם, שיעור מדהים, שיעור אפריקאי עם תינוקות על הגב. רקדנו, עמלנו, עלינו וירדנו, קפצנו והקפצנו ואפילו עשינו רכבת ובסוף? בסוף זכיתי לזה, לחווית לידה כמו שרציתי.

ענבל 5

"היי אמא, התעוררתי" ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

שכבנו על הבטן וענבל עברה אחת אחת והוציאה את התינוק מהמנשא ונתנה אותו לאמא שמחכה בכליון עיניים לתינוק שלה (בכל זאת הם היו על הגב שעה שלמה!).

בכיתי, כמו שבכיתי בחדר לידה, כמו שאני בוכה עכשיו כשאני כותבת את זה. יונתן חייך אלי, חיבק אותי כמו שרק תינוק יודע לחבק, הסתכל עלי במבט המאוהב הזה והבנתי שזה הרגע שלו חיכיתי. חלצתי שד ובלי שום שכנוע, ממש כמו שהיה צריך להיות לפני ארבעה חודשים הוא זחל והחל לינוק.

דמעות לא הפסיקו לזלוג, הוא יונק ומסתכל עלי, יונק והמבט לא זז.

אני אוהב אותך אמא, הוא אמר לי, הכי הרבה בעולם.

ולך ענבל, אגיד תודה,

תודה על השיעור הבלתי נשכח,

תודה על החוויה,

תודה על זה שבכית איתי,

ותודה על החברות.

לעמוד הפייסבוק של ענבל לחץ כאן וקצת תמונות נוספות:

מרגש ** אין להשתמש בתמונה זו ללא אישור **

מרגש
** אין להשתמש בתמונה זו ללא אישור **

רכבת הרים מרגשת ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

רכבת הרים
** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

עליות וירידות **אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

 

בלי מילים, רק רגשות. ** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

בלי מילים, רק רגשות.
** אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות **

 

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה חוויות | עם התגים , , , , , | 4 תגובות

Winter Blues ועוגת תפוזים

צולם ע"י אנה קובלסקי, אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות.

צולם ע"י אנה קובלסקי, אין להשתמש בתמונה זו ללא רשות.

אני אוהבת חורף.

כל מה שהחורף מביא איתו אני אוהבת, גשם, רוח, קור, ברקים ורעמים (טוב מרעמים אני קצת חוששת כמו ילדה קטנה, אבל מותר לי(.

אוהבת להתכרבל בפוך עם המשפחה שלי, לשתות מרק חם, לצפות בסרט עם בעלי או בימים נטולי ילדים (מי זוכר מה היה לפני שהם באו) אף לקרוא ספר. יום ההולדת שלי בתחילת החורף, זכיתי!

עם כל היופי שבחורף, הוא מביא איתו תקופת הרהורים, לא, לא דכאון, הרהורים שלי עם עצמי, הרהורים של "יחסינו לאן.."

במצבים כאלו אני לוקחת את עצמי למטבח בזמן אפיה או בישול חושבת, מהרהרת, נחה.. ומה יותר טוב בחורף מעוגת תפוזים? עוגה קלילה, ריח משגע וחמיצות מתקתקה..

לפעמים אני חושבת -כמו בפרסומת של ויזה לאומי- "למה מגיע לי כל הטוב הזה שבעולם"? בעל אוהב, ילדים מדהימים, משפחה תומכת (כן כן גם חמותי!(

מאז ומתמיד חשבתי את עצמי כ"ממוצעת"; ילדה ממוצעת, תלמידה ממוצעת, חיים משעממים וממוצעים. אז מה בכל זאת קרה?

אני ניגשת למקרר ולוקחת 4 ביצים,

מוציאה מהמזווה 1 כוס סוכר,

1  שקית סוכר וניל,

1 כוס שמן,

גרידה משני תפוזים

1  כוס מיץ תפוזים סחוט טרי

ומתחילה לערבב, אוהבת לערבב בכוח, להוציא אנרגיות, לתת לגוף לעבוד ולראש לנוח, אבל לא.. אני עדיין חושבת מה קרה בחיי? אהה כן, החלטתי לעשות שינוי.

עזבתי משרה בה התקדמתי יפה אך לצערי על חשבון חיי הפרטיים. מצאתי את עצמי בגיל 30 רווקה, גרה עם ההורים, חיה את העבודה. דייט פה, דייט שם אבל למי יש כוח להשקיע כשיש מכרז של משרד הבטחון על הראש?

אז החלטתי לעשות מעשה.. מצאתי עבודה חדשה, עזבתי את בית הוריי והתחלתי לחיות.

פתאום הבנתי, כל חיי הייתי במרדף אחרי עבודה, כסף, הצלחה. היה חשוב לי להצליח. להצליח תעסוקתית ומשאבית. אבל עדיין, עדיין היה חסר שם משהו.

נכון!

קמח!

2 וחצי כוסות קמח רגיל

1 שקית אבקת אפיה

וממשיכה לערבב ולערבב ולערבב עד שלא יהיו גושים. אבל גושים היו, בגרון, עדיין היה לי חסר משהו.

בסופו של יום הצלחה לא חיבקה אותי בלילה, לא חיבקה לי את הרגל ואמרה לי "מאמי שלי.."

כן, שמי אנה ואני מודה – הייתה חסרה לי משפחה. המשפחה שלי, שהקמתי מאפס.

בנתיים חילקתי את הבלילה לשתי תבניות אינגליש קייק, והכנסתי לתנור שחומם מראש ל-160 מעלות לכ-40 דקות.

אז למה מגיע לי את הטוב שבעולם? כי למה לא? חיכיתי בסבלנות, ברוגע, פשוט חיכיתי כי ידעתי שזה יבוא.

וזה בא, העוגות יצאו מהתנור, הניחוח משגע, פיזרתי עליהן 1/2 כוס מיץ תפוזים סחוט, חיכיתי שיתקרר ופיזרתי אבקת  סוכר.

השראה לעוגה ניקי ב. וקרין גורן

 

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , , | תגובה אחת